גוף ונפש בשיטת אלכסנדר

 

ניתן להניח שמרבית האנשים יסכימו לקביעה שגוף ונפש הם שני צדדים של אותה מטבע. גוף ללא נפש (פגועה ככל שתהייה) הינו מין הסתם גוויה חסרת חיים, ואילו קיומה של הנפש ללא גוף טרם הוכח מדעית. ליחידת גוף-נפש זו, נקרא כמו רבים אחרים - "עצמי".
ההצהרה שגופנו נמצא עימנו בכל רגעי האושר והצער שאנו חווים במהלך חיינו נראית מיותרת וחוזרת על המובן מאליו.
מלבד ספורטאים ואמנים, רובנו מקבלים כמובנת מאליה את תרומתו של גופנו ברגעי האושר. איש טרם פצח בנאום תודה נוסח דרשת הבר-מצווה "ותודה לגופי שאפשר לי עד הלום ללמוד ולעבוד, ללדת ילדים ולגדלם".
אנחנו בעיקר נזכרים בגופנו כשהוא "בוגד" בנו, תופעה שאנו נעשים מודעים לה במיוחד עם חלוף השנים.
אני נזכר בכעס שאחז בי למקרא פענוח רפואי של צילום עמוד השדרה המותני שלי: " שינויים ניוונים המתאימים לגיל", במחילה מכבודכם – זה ממש לא התאים לי להכיר בכך.
יחד עם זאת, יש להכיר בעובדה שהרבה מאוד מהתחלואים הפוגשים אותנו בשלבי החיים המתקדמים, הם תוצר של השימוש הלקוי שלנו בגופנו במהלך החיים.
אורח החיים המערבי גורם למרבית האנשים להתכווץ ולשקוע. מרבית העבודות וההתעסקויות בעולמנו המתקרא "תעשייתי-תרבותי"  הן צנטריפטליות – מכוונות למרכז, מתכנסות. בין אם נחשוב על התופרת, הרוקמת, הצורף, הנגר והנפח, או אם נחשוב על הסופר, החנווני וכיום גם על איש המחשבים, נמצא שהם עובדים רכונים על מלאכתם – סיתות כלי צור או הקלדה במחשב כאחת.
התכווצות זו באה לידי ביטוי בעיוות עמוד השדרה והכתפיים, הצרת חלל בית החזה והמעיים, ועומס יתר על מפרקי האגן והברכיים. פעילויות טריוויאליות כמו נשימה, חילוף חומרים והליכה, זוכות לתשומת ליבנו רק כאשר אנו נתקלים בקשיים בביצוען.
זה הזמן להחזיר את תשומת הלב ליחסי הגוף-נפש שלנו. אנו עושים שימוש בגופנו על פי נטיות ליבנו, להפריז או להצטמצם, לטפח או להזניח, לרדוף מאמץ או להימנע ממנו.
כאשר אנשים חווים את הקשיים שמנינו לעיל הם פונים לבקש סיוע מקצועי ובליבם תיקווה אחת – להיפטר מהסימפטומים. המחשבה שיתכן שהיה משהו באורח החיים שקדם לסימפטומים בכדי לגרום להם חולפת לרגע בראשנו בצורת "למה זה מגיע לי" ומודחקת במהרה על מנת שלא לטפח רגשי אשמה.
שיטת אלכסנדר מזמינה אותנו לגייס את המודעות שלנו לביצוע כל אותן פעילויות שביצענו עד כה מבלי משים. אנו לומדים להשתמש בכלים פשוטים אשר ישמשו בלם בין הגירויים היום יומיים בהם הסביבה מפגיזה אותנו, לבין התגובות המורגלות והלקויות שלנו, על מנת לבנות דפוס תגובה חדש, יעיל יותר, אשר עשוי לשקם את השימוש שלנו בגופנו ובכך למנוע כאב והמשך היווצרות הנזק למערכת השלד והשרירים.
עד מהרה לומד התלמיד, שככל שהשיעור מתנהל לכאורה במישור הפיזי-גופני, עיקר המאבק על שינוי ההרגלים מתרחש במוח-נפש שלנו, ופה מונח האתגר האמיתי.

​