הריון, שיטת אלכסנדר והאבולוציה

בתקופת ההיריון חווה האישה שינויים נפשיים, הורמונים ופיזיים. בולטת לעין (תרתי משמע) היא תזוזת מרכז הכובד קדימה.
בתקופת ההיריון משתנה היחס שבין האיברים בגוף – מרכז הכובד הנמצא ברגיל מעל לאגן, נע לעבר קידמת הגוף ומושך אחריו את המותנית, קשת הגב מעמיקה והחוליות נדחסות זו אל זו.
שינויים חלים גם בתהליכים פנימיים שבגוף אשר יש להם השלכות על מערכות העיכול והנשימה.
בתוך סביבה פנימית וחיצונית משתנה זו, מציעה שיטת אלכסנדר כלי להתבוננות פנימה והתארגנות למעבר של תקופה לא קלה זו ביתר חיוניות, קלילות ובפחות כאבים. דבר זה מושג דרך שיפור היציבה וחלוקה נכונה יותר של העומס על עמוד השדרה.
כבר מראשית דרכי בשיטת אלכסנדר שיחק מזלי לעבוד עם מספר ניכר של נשים בהריון ובחלק מהמקרים, אף ביותר מהריון אחד עם אותה אישה, כך שאני יכול לומר היום די בבטחה שאכן יש בטכניקה לעזור, הן לפני ההיריון, הן להקלת הלידה והן בדרך הטיפול ברך הנולד – הנקה, חיתול ונשיאה, המהווים אתגר נוסף שעל היולדת להתמודד עימו.

לאחרונה נתקלתי במספר מאמרים המסקרים מחקר שעשתה אנתרופולוגית אמריקאית בשם קתרין וויטקומב, ואשר מוכיחים כי במהלך האבולוציה פיתחו הנשים שוני בעמוד השדרה אשר נתן ביטוי ליתרון ההישרדותי למבנה זה בשונה מעמוד השדרה של הגברים.
כאשר אבותינו בני האדם עברו מהליכה על ארבע להליכה על שתיים  היה עליהם לעבור מספר שינויים שילדים. נוספו והתעבו מספר חוליות,  עמוד השדרה קיבל צורתו המפותלת בתחתית הגב על מנת להעביר את מרכז הכובד מעל אגן הירכיים.
כמו כן, פיתח האדם בחלקו האחורי של עמוד השדרה מפרקים בין חולייתיים מיוחדים -zygapophyseal joints, (או בשם אחר משטחים מפרקיים - Articular Facets ) המיועדים לפיזור העומס בצורה שווה יותר על פני שטח גדול יותר ובו בזמן מונעים נזק לחוט השדרה מכפוף יתר לאחור.
אולם כאשר האישה נכנסת להריון, נע מרכז הכובד שוב קדימה באופן שהיה עלול לגרום לאישה ליפול על פניה. זו הסיבה שנשים בהריון מעמיקות את עקומת הגב לאחור במטרה להחזיר את מרכז הכובד מעל לאגן.
קיעור הגב במטרה להביא את מרכז הכובד מעל לאגן והנה מסתבר, שאצל הנשים שונה זווית ועובי מפרק זה מאשר אצל גברים ובמיוחד בולט שוני זה באזור הגב התחתון בו יש לנשים שלוש חוליות מותאמות לעומסים גבוהים בעוד שלגברים יש רק שתיים כאלה. התאמה זו נותנת לאישה יתרון יחסי המשרת אותה בעת ההיריון, ולכן גם מאוד לא מומלץ לגברים להיכנס להריון ללא ההתאמה הזו.
חשוב לציין שבעוד שהשם "האדם הזקוף" (הומו ארקטוס) ניתן בשרירות למין האדם שהתפתח לפני כ 1.8 מיליון שנים, הרי שכבר נמצאו מאובני שלדים מלפני למעלה משלושה מיליון שנים מהמין הנקרא "אוסטרלופיטקוס" המדגימים את ההבדלים שהזכרנו בין חוליות הגב של נשים לאלו של גברים.
דבר זה מלמדנו שני דברים, האחד שכבר זמן רב לפני המין הנקרא "האדם הזקוף" הלכו אבותינו על שתיים, והדבר השני, שההתאמה השלדית לנשיאת הבטן ההריונית באופן המבטיח יציבות יחסית, העניקה לנשים שהיו בעלות תכונה זו, יתרון הישרדותי בכך שאפשר להן לצאת ללקט בשדה או לנוס מחיות טרף, ביתר יעילות מאלו שלא היו בעלות תכונה זו, וזהו כידוע המנגנון המייצר שינויים אבולוציוניים.